פסק-דין בתיק ע"פ 946/04

השופט א' א' לוי:

1.        סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים"), קובע:

           פלוני שימש צינור להעברתם של סכומי כסף גדולים אשר באמצעותם עתידים אחרים לממן עסקת סמים גדולה. האם יש להרשיעו כמבצעה העיקרי של העבירה המנויה בסעיף 13 לפקודת הסמים או שמא נראה בו כמי שסייע לביצוע העבירה, מכוח סעיף 31 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").  זו השאלה הניצבת בפנינו.

התשתית העובדתית

2.        ביום 2.12.2003 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' קרא) את המשיבים, גדי אלפסי ורן עובד, בקשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, ובסיוע לסחר בסם מסוכן - עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים בשילוב סעיף 31 לחוק העונשין. בעקבות הרשעתם, גזר בית משפט קמא למשיבים ארבע שנות מאסר, מתוכן ישאו בשנתיים בפועל והיתרה על-תנאי.

           בשני כתבי אישום שהוגשו בשנת 2002 לבית משפט קמא, האחד, כנגד גדי אלפסי (להלן: "גדי") ושניים נוספים, והשני, כנגד רן עובד (להלן: "רן") ו-11 נוספים, נחשפה פעילותה של רשת ענפה, חובקת עולם, שחבריה שמו להם מטרה, לסחור בסם מסוכן. על פי הנטען, עמדו בראש הרשת שני ישראלים המתגוררים בהולנד - יעקב אלשייך (להלן: "אלשייך") ודרור פחימה (להלן: "פחימה"), ושני אלה, ביחד עם אחרים, קשרו בחודש יולי 2001 לסחור בכמויות גדולות של כדורי M.D.M.A. ("אקסטזי"). באחד האישומים שפורטו בכתב האישום, נטען, כי פחימה ואלשייך קשרו קשר לרכוש בכספים שצברו מסחר בסמים כמות של 1,600,000 כדורי .M.D.M.A, ולהעבירם מהולנד לאוסטרליה במטרה לסחור בהם שם. במטרה להסתיר את מקורם של הכספים בהם מומנה העסקה ו"להלבינם", הועברו סכומים שונים לאחרים אשר בתום תנועה סיבובית החזירו את הכספים לאלה שעמדו בראש הקשר. שניים מאלה הם המשיבים שבפנינו.

           נטען, כי בתאריך 29.10.2004 העביר גדי אלפסי לאחת - ירונה בוכניק, סכום של 100,000 דולר, ולמחרת, העביר לידיה סכום נוסף של 80,000 דולר. סכומים אלה הועבר על ידי ירונה בוכניק ואחרים להולנד. בסמוך לכך, העביר גדי סכום של 50,797 דולר לאחותו של פחימה. לגבי רן עובד נטען, כי הוא העביר מאות אלפי דולרים לפחימה, אלשייך ואחרים מטעמם, מתוך ידיעה כי הכספים מיועדים לרכישת הסמים נושא הקשר. בעקבות כל אלה נרכשו גלולות הסם והועברו למחסן בגרמניה במטרה לשגרם משם ליעדם המתוכנן, אולם בטרם השלימו הקושרים את זממם נתפס המשלוח על ידי המשטרה.

3.        במהלך הדיון בבית משפט קמא, הודה גדי בהעברת הכספים, אולם טען כי לא ידע שסכומים אלה ישמשו למימון עסקת סם. לטענתו, סבר כי הכספים קשורים לעסקי הימורים. ועוד טען גדי, כי מעמדו הוא של בלדר כספים מזדמן, וככזה אין לו זיקה כלשהי לעסקת הסמים. בית משפט קמא דחה גרסה זו וקבע, כי גדי היה ער לייעודם של הכספים, לכל הפחות על דרך של עצימת עיניים. זאת ועוד, נקבע כי לגרסתו יש להתייחס בחשדנות בשל כך שהוא שיקר במהלך חקירתו, ואף השתמש בזכות השתיקה באופן סלקטיבי - רק בנוגע לשאלות שנשאל ביחס לכספים, ומבלי לתת לכך הסבר משכנע. נקבע, כי "שתיקתו של גדי במשטרה ואמירת שקרים, היו משום שהוא ידע כי תשובותיו, ולמצער, אמירת האמת עלולה להפלילו ומתוך רצונו לחמוק מאשמה, בחר חליפית באחת משתי דרכים שהיו בפניו" (עמוד 16 להכרעת הדין). ועוד נקבע, כי האזנה להקלטות של שיחות הטלפון בין המעורבים בפרשה, הקלטות אותן ביצעה משטרת הולנד, מעלה כי גדי היה מעורה בפרטים רבים, עובדה שאינה מתיישבת עם גרסתו כי מעמדו היה של בלדר כספים בלבד. בית המשפט הדגיש כי באותן שיחות טלפון השתמש המערער בשפת קודים, ואף הקפיד לקיים את השיחות מטלפון ציבורי, וכי התנהגות זהירה כזו "מתיישבת עם הלך רוחו של מי שמבצע מעשים לא חוקיים, המבקש להסתירם מעיניים ומאוזניים זרות, ושאם תאמר לא היה לו ממה לחשוש, על מה כל הסודיות?" (עמוד 70 להכרעת הדין).

           רן הודה בכך שקיבל לידיו סכום של 300,000 ש"ח שיועדו להעברה לאלשייך ולאנשים מטעמו, אולם טען כי בפועל העביר רק 50,000 - 60,000 ש"ח, וכי בנוסף הוא לא היה צד לעסקת הסמים, ולא ידע כי הכספים שהעביר היו קשורים לעסקה זו. אדרבא, טענתו של רן הייתה כי הוא ואלשייך תכננו לרכוש יחד מלון בהולנד, וכי הכסף שהועבר אליו היווה תשלום של אלשייך על חשבון חלקו בעסקה זו. בית המשפט קמא דחה את גרסתו של רן, וקבע כי הוא שימש לאלשייך "מעין 'יועץ לענייני כספים' - מלבין כספים, וכשנדרש הדבר, גם מעביר כספים לצורכי מימון עסקי הסמים שניהל אלשייך" (עמוד 29 להכרעת הדין). מתוקף תפקידיו אלה, ולאור ההיכרות הקודמת שהייתה לו עם אלשייך, נקבע, כי לא ייתכן שרן לא ידע מהו ייעודם של הכספים שהועברו לידיו. קביעה זו התבססה גם על האזנה לשיחות טלפון שהתנהלו בין רן למעורבים נוספים בפרשה, על עדותו בבית המשפט, אמירת שקרים במהלך חקירתו, ועל התנהגותו עובר למעצרו, היינו, שבסמוך לאחר שנודע לרן על מעצרם של אלשייך ופחימה, הוא מיהר ומשך מחשבון הבנק שלו סך של 248,000 ש"ח, ואף ניסה לצאת בחיפזון את הארץ. נקבע כי התנהגות כזו "יש בה כדי להצביע על תחושת האשם שחש רן" (עמוד 7 להכרעת הדין).

4.        סוגיה נוספת בה עסק בית משפט קמא, היתה אם לאור מעשיהם של המשיבים נכון להרשיעם בעבירה לפי סעיף 13 מפקודת הסמים, או כ"מסייעים" בלבד. סוגיה זו היא העומדת בבסיסו של הערעור המונח בפנינו. בית משפט קמא קבע, כי מעמדם של המשיבים הוא של "מסייעים", באשר הם אינם נכנסים לגדרה של העבירה המנויה בסעיף 13 לפקודת הסמים כמבצעים עיקריים. נמצא כי אלשייך ופחימה הם שעמדו בראש הקשר לסחור בסם, בעוד שתפקידם של המשיבים הצטמצם למתן "ליווי פיננסי", אולם לא במובן של מימון רכישת הסם, כי אם ב"ניוד הכספים" אשר נדרשו לכך. לעניין זה הוסיף בית המשפט והדגיש כי טובת ההנאה שצמחה לשניים היתה מוגבלת, ובלשונו: "רווחיהם הכספיים של הנאשמים כאן, אמורים היו להתמצות באחוזי עמלה אלה או אחרים" (עמוד 80 להכרעת הדין).

הערעור

5.        על הכרעתו של בית משפט קמא הוגשו שלושה ערעורים. רן וגדי ערערו כנגד הכרעת הדין והעונש שהושת עליהם. מנגד, ערערה המדינה על ההחלטה להרשיע את המשיבים כ"מסייעים בלבד", הואיל ולהשקפתה מעמדם הוא של "מבצעים בצוותא", ולחלופין, כמי ש"הקלו על ייצוא הסם", כאמור בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים. במהלך הדיון בערעורים הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, מכוחה משכו המשיבים את ערעוריהם, ואילו המדינה צמצמה את ערעורה לסוגיית מעמדם של המשיבים בחבורת הקושרים, תוך התחייבות שלא לעתור להחמרה בעונשיהם.

           לטענת המערערת, שגה בית המשפט קמא כאשר ראה במשיבים "מסייעים" בלבד, הואיל ולאור הממצאים שנקבעו על ידו יש לראותם כחלק אינטגראלי ממערך הסחר בסם. המערערת סבורה, כי בעסקאות סמים מורכבות, חובקות עולם, המימון הינו אמצעי מכריע להשלמת העסקה, ולפיכך, אין להבחין בין אלה המשמשים כאחראים על העברת הכספים לבין אלה שמעבירים את הסם, והדבר נכון שבעתיים בכל הנוגע לעסקה הנדונה, לאור קביעתו של בית המשפט קמא לפיה "נזקקותם של אנשי הרשת ל'אנשי כספים' הינה היזקקות אמיתית".

דיון

5.        מעבר לגינוי החברתי החמור לו זוכה מבצעה העיקרי של עבירה, להגדרתם של המשיבים כ"מבצעים עיקריים", כ"מבצעים בצוותא" או כ"מסייעים" לעבירה המנויה בסעיף 13 לפקודת הסמים, נפקות מעשית בשני מישורים: האחד, עניינו בעונש המרבי אותו ניתן לגזור על מי שהורשע כ"מסייע". עד לתיקון מס' 39 לחוק העונשין, התשנ"ד-1994, דינם של מבצע העבירה והמסייע היה זהה, אולם בעקבות התיקון נקבע בסעיף 32 לחוק העונשין, כי "הסיוע לעבור עבירה, עונשו - מחצית העונש שנקבע בחיקוק בשל ביצועה העיקרי". מטבע הדברים, יש להבחנה זו משמעות מרחיקת לכת לאור העונש שקצב המחוקק לצדה של העבירה לפי סעיף 13 לפקודה - 20 שנות מאסר. נפקות נוספת להבחנה בין "מסייע" ל"מבצע עיקרי", מיוחדת למצבים בהם מדובר בעבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים, עקב ההוראה הקבועה בסעיף 36א לפקודה. על פי הוראה זו, תנאי לחילוט רכוש אשר נועד לביצוע עבירה או שהושג באמצעות העבירה, היא הרשעתו של הנאשם בעבירה של "עסקת סמים", שגם בה עוסק סעיף 13 הנ"ל, וכהגדרתה בסעיף 1 לפקודה.

           סעיף 13 לפקודת הסמים קובע כי "לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך בין בתמורה ובין שלא בתמורה ...". בית המשפט קמא מצא כי המשיבים העבירו לידיהם של פחימה ואלשייך סכומי כסף לשם מימון עסקת סמים, כאשר הם מודעים לייעודם של הכספים, וקבע כי בכך הם הפכו ל"מסייעים", מכוח סעיף 31 לחוק העונשין, לביצועה של עבירה לפי סעיף 13 לפקודת הסמים.